מוזיקת נשמה

image

יצא לכם פעם לשמוע שיר, ולא להבין מה אנשים אחרים מוצאים בו? ואולי יש לכם ז`אנרים שלמים שאותם אתם לא אוהבים?

סביר להניח שעניתם בחיוב לפחות לאחת מהשאלות האלו. לרוב האנשים יש מוזיקה שאותה הם שונאים, או לפחות לא מבינים מה יפה בה.

בתור אשכנזי, אף פעם לא אהבתי לשמוע מוזיקה מזרחית. מבחינתי אי אפשר לקרוא לדבר הזה שירה. יותר כמו יללות (סליחה עם הקוראים המיזרחיים שלי). אבל לא יכולתי להתעלם ממליוני אנשים שכן אוהבים את המוזיקה הזאת. והדבר המעניין הוא שרוב האנשים האלו לא "מתים" על מוזיקה קלאסית לדוגמה. למעשה רוב האשכנזים לא אוהבים מוזיקה מזרחית, וההפך. אבל ההפרדה הזאת לא קיימת רק בארצנו הקטנה. גם האשכנזים וגם המזרחיים לא מתחברים למוזיקה אסייאתית. ורוב האסיאתים לא משוגעים על מוזיקת ראפ שחורה.
עכשיו כמובן שישנם יוצאים מהכלל – אנשים שאוהבים מספר סגנונות שוניםואולי יש הרבה מהם. אבל אתם יודעים מה אומרים – היוצאים מהכלל מעידים על קיום הכלל.

מה יכול לגרום לדבר הזה? ובכן, ההסבר הפשוט לתופעה הוא שאנשים אוהבים את המוזיקה שאיתה הם גדלו. הם מתחברים יותר למוזיקה שנשמעת בתרבות שלהם. אני מקבל את ההסבר הזה, אבל לפי דעתי הדבר הזה מעיד על משהו הרבה יותר גדול. הטענה שלי היא שסוג המוזיקה שאתה אוהב לשמוע, משקף את האישיות שלך.

בשביל להסביר את הטענה אני צריך להסביר דבר בסיסי הרבה יותר – מה זאת אומרת שאדם "אוהב" משהו.

מוח האדם מורכב, כידוע, מרשתות של נוירונים שמחוברים ע"י סינפטות. הנוירונים יורים "מוליכים עצביים" אל נוריונים אחרים שנמצאים באותה הרשת. (הסבר מעמיק בנושא אפשר למצוא בוויקיפדיה).
עכשיו מה שמעניין זה דרך הפעולה של הרשתות. כאשר "קלט"  כלשהו מגיע לרשת,  הנוירונים  נכנסים למצב פעילות גבוהה ומתחילים להקפיץ בינהם מסרים  עד שהרשת "נרגעת" ומוציאה את ה"פלט". הפלט יכול להיות תשובה כמו "כמה זה 5*5", "האם אני מכיר את הבן-אדם שמולי", וגם "האם אני אוהב כדורגל".

כאשר בן-אדם שומע מוזיקה, מה שקורה הוא בערך ככה:
המוזיקה נקלטת באוזניים ועוברת לרשת הפיענוח עם השאלה "האם אני אוהב את המוזיקה הזאת?".  בהתאם לצורה שבה הרשת בנויה, הרשת מחזירה את התשובה "כן" או "לא". לשיר דומה לשיר שעבר את הסינון יש סבירות גבוהה יותר לעבור גם כן, מכיוון שהרשת נשארת באותו המבנה. אבל שיר ששונה לחלוטין, כמו מוזיקה מזרחית, לא מתאים לרשת ולכן סביר להניח שהיא תחזיר תשובה שלילית.

סביר להניח שהרשת מתהווה בשלבי הגדילה של הבן-אדם, ולכן אנשים אוהבים את המוזיקה שהם גדלים איתה. כמו כן כמות החשיפה למוזיקה  מגוונת בילדות יכולה לגרום לכך שילד יאהב יותר ז`אנרים בבגרותו. עוד דבר מעניין שנובע מכך הוא שלמוזיקאים יש רשת גדולה ומפותחת יותר מאנשים רגילים שעוזרת להם להבחין בדקויות של המוזיקה (ואת זה נראה לי אפשר אפילו לבחון עם סריקות מוח..)

אחרי שהבנו כיצד מבנה המוח קובע מה אנשים אוהבים או לא – אפשר להסיק מכך שאנשים שאוהבים מוזיקה שונה – מבנה המוח שלהם שונה, או לפחות החלק במוח שאחראי על פיענוח המוזיקה. ופה אני עושה קפיצת הגיון קטנה. אני מאמין שאם הרשתות של המוזיקה במוח שונות, אזי סביר להניח שיש עוד רשתות במוח ששונות באותה הצורה. כלומר אנשים שאוהבים מוזיקה דומה, יאהבו גם תחביבים דומים. ויהיו יותר קווים דומים בצורת החשיבה ובהתנהגות שלהם. ולכן יש סבירות יותר גדולה שהם יסתדרו אחד עם השני, ויהנו יותר ביחד. ולכן מפה אפשר להסיק שהמוזיקה שאנשים שומעים מרמזת על האופי שלהם. ומפה אפשר להגיע למסקנה שאנשים שאוהבים מוזיקה דומה יש אופי דומה.

מסכימים? חושבים שאני מזבל לכם את המוח? זה הזמן להגיב..

שתפו את הפוסט:
תגיות: , ,

זכויות יוצרים

cc88x31 תכני הבלוג המקוריים חופשיים לשימוש תחת רשיון Creative Commons מסוג ייחוס-שיתוף זהה (CC-by-share alike) (הרשיון באנגלית, עברית), אלא אם צוין אחרת.

התגובות המתפרסמות בבלוג חופשיות גם הן לשימוש תחת רשיון Creative Commons מסוג ייחוס-שיתוף זהה (CC-by-share alike). אם אינכם מעוניינים שתגובותיכם יקבלו רשיון זה – אל תגיבו כאן.

תכני הבלוג הלא-מקוריים מופיעים כאן ברשות או בשימוש הוגן.

השארו מעודכנים

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

RSS Feed RSS - פוסטים RSS Feed RSS - תגובות

אודות האתר

הגיון הוא הכלי העיקרי שעזר לנו להפריד בין דימיון למציאות. מטרת הבלוג VoiceOfLogic היא להשתמש בכלי זה כדי לנסות ולהסביר בצורה הכי קלה ופשוטה גם את הנושאים המורכבים ביותר.

ערן הרץ הוא היוצר של VoiceOfLogic. מתגורר בהוד השרון ועובד בתחום ההיטק בפיתוח ווב.