שימו קו על רב-קו

rav-kav

במקרה שלא הסתובבתם ברחובות ישראל לאחרונה (וכשאני אומר "ישראל" אני מתכוון לגוש דן, כמובן) חברת דן (וקווים, למאותגרים גאוגרפית שביננו) הוציאו כרטיס "רב-קו" – כרטיס "חכם" רב פעמי מפלסטיק שבא במקום כרטיסי חופשי חודשי, כרטיסיות ואפילו מזומן. דרך השימוש בכרטיס פשוטה: בשביל לטעון את הכרטיס בכסף או בכרטסיות, מניחים אותו על מכשיר הכרטוס, ומשלמים לנהג לפי החוזה הרצוי (חופשי חודשי, כרטיסיות או ערך כספי צבור). בפעם הבאה כל מה שצריך לעשות זה להעביר את הרב קו דרך מכשיר הכרטוס והוא יוריד באופן אוטומטי את סכום הנסיעה לפי החוזה שמתאים לקו (0 שקלים אם החוזה הוא חופשי חודשי). לעוד הסברים הציצו בעמוד הרשמי שלו: http://www.dan.co.il/template/default.asp?textSearch=&catid=84&pageId=688.

אז מה הבעיה? לכאורה פיתרון מושלם: נוח לנו, נוח לנהגים ואפילו עוזר לחסוך קצת עצים.

הקאצ' הוא מה שצריך לעשות בשביל להנפיק כרטיס כזה. כדי להוציא רב-קו, צריכים לבוא עם תעודת זהות, לספק פרטים מלאים (כגון כתובת) ובנוסף לזה הם אפילו מצלמים אותכם בשביל שהתמונה תהיה מדויקת. מה שאתם מקבלים הוא כרטיס פלסטיק עם התמונה שלכם, שם, ותעודת זהות, שמותאם אישית אליכם ויכול לקבל חוזים לפי הסטטוס שלכם (לדוגמה אם אתם סטודנטים/נוער תקבלו הנחה של עד 50% באופן אוטומטי). מה שחברת דן מקבלת בתמורה זה מידע מדויק על כל מי שנוסע באוטובוסים שלה – היא יודעת בדיוק מי הם (שם ותעודת זהות), איפה הם גרים, ושאר המידע שאפשר להוציא אם יש לך ת.ז של מישהו: גיל, ארץ מוצא, מספר ילדים וכהנה וכהנה – בקיצור מידע דמוגרפי ואישי מלא עליכם.

אז מה, אתם שואלים? להרבה חברות יש מידע דומה לזה (כגון חברות הסלולר שלכם); למה הם ישתמשו בזה, חוץ מלהראות פרסומות מותאמות לאוכלוסיה הנמצאות באוטובוס?

ההבדל העיקרי הוא שחברת אוטובוסים לא רק יודעת מי נוסע באוטובסים שלה, היא יודעת בדיוק היכן ומתי.

תחשבו על זה: בכל פעם שאתם משתמשים באוטובוס, אתם מעבירים את הרב-קו על מכשיר הכרטוס. עכשיו אתם יכולים להיות בטוחים שמכשיר הכרטוס שומר תיעוד של כל הכרטיסים שעברו דרכו. דבר זה מאפשר לדעת בסוף היום, אילו אנשים השתמשו באוטובוס באותו היום (ומתי). ואם לוקחים את המידע מכל מכשירי הכרטיסים מכול האוטובוסים, אפשר לדעת בדיוק מי נסע לאיפה בכל היום.

מידע מסוג זה יאפשר לחברת "דן" לקבל הרבה מאוד תובנות דמוגרפיות וסטטיסטיות על אופן השימוש במערך התחבורה שלהם. להלן מספר דוגמאות:

· באוטובוס ספציפי, מהו אחוז הגברים לעומת נשים? ערבים לעומת יהודים? אשכנזים לעומת ספרדים? דתים לעומת חילוניים?

· מהי התפלגות הגילאים? מאיזו שכונה עולים רוב האנשים לאוטובוס הזה?

יהיה אפשר להישתמש במידע זה לצורך לשיפור השרות (שינוי תדירות, בחירת נהגים "מתאימים" לאוכלוסית היעד – כגון נהגים דתיים בקו דתי או ממוצא ערבי בקו "ערבי") אבל גם לשם הצגת פרסומות מותאמות לרוב הנוסעים: פרסומות לדתיים או לחילוניים, פרסומות לחיילים, צעירים וכדו.

אבל חוץ מנתונים ספציפים של קווים יהיה אפשר להסיק מסקנות רחבות יותר מהצלבת המידע שכל האוטובוסים אוספים, כגון:

· מהם סוגי האוכלוסיות באזורים שונים

· להיכן הם נוסעים בעיקר

· כאשר מתרחש ארוע, מאיפה ולאיפה אנשים נוסעים

ועוד ניתוחים סטיטיסטים מסוג הזה. לדן יהיה מאגר מידע שיהיה אפשר להריץ עליו הרבה סוגי ניתוחים שונים, ולקבל מסקנות חשובות. מי יודע למי הם ימכרו את תוצאות הניתוחים הללו, ואיך החברות הללו ישתמשו בהם.

אבל חוץ מניצול של המידע הזה לצרכים דמוגרפיים, לי הרבה יותר מפריעה האפשרות לנצל את המידע הזה לצרכי מעקב אחרי אנשים:

בסוף כל יום, חברת "דן" יודעת בדיוק היכן ומתי עליתם לכל אוטובוס שהשתמשתם בו באותו היום. בעזרת נתון זה, בתוספת הכתובות שלכם, היא יכולה לשרטט מפה של התנועות שלכם באותו היום (כולל הזמנים המדויקים). ניתוח לאורך זמן יכול לגלות מידע על ההרגלים שלכם, כגון איפה אתם עובדים, איפה אתם עושים קניות ואפילו היכן החברים שלכם.

ומה יקרה כשהמידע הזה יגיע לידי המשטרה (וזה בטוח יקרה)? תארו לעצמכם איך תרגישו שיזמנו אתכם לחקירה בגלל שביקרתם קרוב לזירת פשע..

באופן עקרוני כל רשות תוכל לעקוב אחריכם בקלות. ביטוח לאומי, עיריות, חברות ביטוח ובלשים פרטיים. חושבים שדבר כזה מוגזם מדי ולא יקרה? לאחרונה היה מקרה שצעירה קנדית איבדה את קצבת נכות הדכאון שלה, בגלל שהיא העלתה לפייסבוק תמונות שלה בביקיני על חוף הים (http://www.mako.co.il/news-world/international/Article-cfe91896f5c1521004.htm).

[3.4.2010] עדכון: זה כבר הגיע לארץ http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3400426,00.html

ולאנשים שחושבים שאם הם לא עשו משהו רע אז אין להם מה לדאוג, אני שואל: האם אתם בטוחים שאין מקום שהלכתם אליו ומישהו קרוב אליכם יפגע אם ידע מזה? האם באמת לא איכפת לכם שכולם (המשפחה, החברים, הבוס, והרשויות) ידעו איפה אתם נמצאים כל הזמן?

ואני אפילו לא חושב על מה שיקרה אם הנתונים הללו יגיעו לעולם הפשע (והם יגיעו – כמה אתם סומכים על חברת דן שתשקיע כספים גדולים בשמירה דיגטילית ופיזית על הנתונים הללו, או על הרשויות שיבדקו אותם). פושעים יוכלו לדעת איפה אתם מסתובבים, ולתפוס אתכם שמה. או לחלופין לדעת מתי אתם לא נמצאים בדירה ולפרוץ אליה. או להגיע לקרובים שלכם ע"י מעקב פשוט.

אבל יותר מזה, מה אם המכשירים הללו ישדרו בזמן אמת את נתוני השימוש בהם לתחנה המרכזית? אנחנו יודעים שיש הם באוטובוסים תיקשרות דיגיטלית עם התחנה, ושבחלקם יש גם מערכות GPS.

מה שיקרה, זה שיהיה אפשר לאתר בזמן אמת כל בן-אדם שמשתמש בכל אוטובוס בעיר.

מחשבה מפחידה, לא?

עכשיו, זה נכון שהם מציעים גם כרטיס "אנונימי" – כרטיס בלי פרטים מזהים. אבל, הם עושים כמיטב יכולתם למנוע מאנשים להישתמש בו:

דבר ראשון מי שמשתמש בכרטיס הזה לא יכול לקבל את ההנחות שמגיעות לו – בין אם זה בגלל שהוא תלמיד הוא פינסיונר. בנוסף לכך, אפילו ההנחה הרגילה שמקבלים שמכניסים כסף לכרטיס (20%) לא תקפה פה. אי אפשר לבטח אותו, כך שאיבוד שלו יגרום לאיבוד כל החוזים עליו (ויכריח לקנות אחד חדש) וחוץ מזה הם פשוט מחביאים אותו – ולא מספרים שהוא קיים לאנשים שבאים לעשות רב-קו.

אני לא יודע אם זה בכלל חוקי – למנוע מפנסיונרים את ההנחה שלהם באוטובוסים אלא אם הם מוכנים לוותר על הפרטיות שלהם. אבל בכל מקרה זה לא ישנה הרבה, בגלל שגם הכרטיס ה"אנונימי" לא מספק אנונימיות אמיתית – הרי הכרטיס עדיין משאיר עקבות בכל מקום שמשתמשים בו, ומספיקה עבודת בילוש פשוטה ביותר בשביל לחבר בינו לבין מי שמשתמש בו – ואז יהיה אפשר לדעת כל מה שהוא עשה בעבר.

אז מה עושים?

דבר ראשון – לרכוש את הכרטיס האנונימי כמובן (הרע במיעוטו).

אם אתם ממש מפחדים, אפשר להחליף אותו כל מספר שבועות.

שניים – צריך לעורר מודעות בציבור – ולהסביר להם שחתימה על כרטיס רב-קו אישי משולה לחתימה על כתב וויתור פרטיות.

שלוש – לנסות לכפות פיקוח על מכשירי הכרטוס – ולמנוע מהם לרשום את כל הפעולות שעשו דרכם. כשדרך זו תיכשל, אפשר לנסות לדאוג לפיקוח מתאים על הנתונים הללו (למרות שקשה לי לחשוב על רשות שהייתי מוכן להפקיד בידה את המידע הזה). בנוסף צריך לבדוק את חוקיות הכפיה על וויתור פרטיות בתמורה לקבל הנחות (שלפי הבנתי מגיעות לפי החוק לאנשים מסוימים).

אני זורק את הכפפה, מי יתנדב ויקח אותה?

שתפו את הפוסט:
תגיות: , , ,

זכויות יוצרים

cc88x31 תכני הבלוג המקוריים חופשיים לשימוש תחת רשיון Creative Commons מסוג ייחוס-שיתוף זהה (CC-by-share alike) (הרשיון באנגלית, עברית), אלא אם צוין אחרת.

התגובות המתפרסמות בבלוג חופשיות גם הן לשימוש תחת רשיון Creative Commons מסוג ייחוס-שיתוף זהה (CC-by-share alike). אם אינכם מעוניינים שתגובותיכם יקבלו רשיון זה – אל תגיבו כאן.

תכני הבלוג הלא-מקוריים מופיעים כאן ברשות או בשימוש הוגן.

השארו מעודכנים

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

RSS Feed RSS - פוסטים RSS Feed RSS - תגובות

אודות האתר

הגיון הוא הכלי העיקרי שעזר לנו להפריד בין דימיון למציאות. מטרת הבלוג VoiceOfLogic היא להשתמש בכלי זה כדי לנסות ולהסביר בצורה הכי קלה ופשוטה גם את הנושאים המורכבים ביותר.

ערן הרץ הוא היוצר של VoiceOfLogic. מתגורר בהוד השרון ועובד בתחום ההיטק בפיתוח ווב.