מה זה בכלל אינטרנט?

1_thumb

מה זה בכלל אינטרנט?

מצחיק, אבל רוב האנשים טועים בהבנת המושג "אינטרנט". אם תשאל אותם מה זה, סביר להניח שהתשובה שתקבל תהיה – "אתרים ברשת".

ואמנם, לגלוש באתרים ברשת זה אחד השימושים הנפוצים ביותר של האינטרנט, אבל זה בהחלט לא היחידי.

מה לגבי דואר אלקטרוני? האם אפשר לשלוח ולקבל אימייל מבלי להיות מחובר לאינטרנט?

מי שניסה, יודע שלא.. ואותו הדבר נכון גם לגבי רשתות IRC, Newsgroups, תוכנות מסרים מיידים (כמו כמו מסנג'ר וסקייפ) ותוכנות לשיתוף קבצים.

כל התוכנות האלו לא פועלות בלי חיבור "לאינטרנט" מצד אחד, מצד שני הן לא קשורות לגלישה לאתרים, אז גם להם צריך לקרוא "אינטרנט"?

מה זה בכלל "אינטרנט"? ומה זה אומר להיות "מחובר" (On-Line) ?

הפוסט הזה ינסה לתת הסבר פשוט – אבל נכון – של הדבר שכולנו משתמשים גם מבלי לדעת מהו באמת.

חלק 1- התשתית

ה-"אינטרנט" למעשה הוא השם שניתן לתוצאה של חיבור כל המחשבים בעולם לרשת אחת. או בצורה מדויקת יותר, האינטרנט היא התשתית שמחברת את כל המחשבים בעולם אחד לשני.

בהרבה מובנים אפשר להתייחס אליה כמו שמתייחסים לתשתית התחבורה שלנו, שמחברת בין כל הישובים בעולם אחד לשני. אבל בעוד תפקידה של תשתית התחבורה הוא לשנע אנשים וסחורה ממקום למקום, הרי תפקידה של תשתית האינטרנט היא להעביר מידע בין מחשבים. אילו סוגים של מידע? ובכן, זה כמו לשאול אילו סוגים של סחורה. איזה סוגים שתירצו. אבל באופן גורף אפשר להגיד שרוב המידע שעובר בין המחשבים הם קבצי טקסט, תמונות, מוזיקה ווידאו בפורמטים שונים.

כיצד זה עובד?

המאפיינים הפיזיים ודרך השימוש בתשתית האינטרנט דומה מאוד לשימוש בתשתית התחבורה, ודבר זה מקל על הבנת דרך פעולת תשתית האינטרנט:

תשתית התעבורה העולמית תשתית האינטרנט העולמית
תשתית התעבורה העולמית מחברת בין (כמעט) כל המקומות על פני כדור הארץ ומאפשרת העברת אנשים וסחורה בינהם. היא בנויה מפסי רכבת, כבישים סלולים, דרכי עפר, ונתיבי שיט וטיסה נפוצים. תשתית האינטרנט מחברת בין (כמעט) כל המחשבים בעולם ומאפשרת העברת מידע בינהם. היא עשויה בעיקר מחוטי נחושת, סיבים אופטים, ותיקשורת לווינית ואלחוטית.
בתשתית התעבורה מקום המפגש של מספר דרכים נקרא "צומת". ככל שיש יותר דרכים כך הצומת יותר גדול. בתשתית האינטרט מקום המפגש של מספר מחשבים נקרא "נתב". ככל שיש יותר מחשבים כך צריך יותר כניסות לנתב.
תשתית התעבורה אמנם מחברת בין המקומות פיזית, אבל החיבור הפיסי כשלעצמו לא מספיק לגרום לדברים לעבור ממקום אחד למקום שני. לשם כך משתמשים בכלי תחבורה שונים – אופניים, עגלות, רכבים, משאיות, רכבות, אוניות ומטוסים. כלי התחבורה נוסעים על גבי תשתית התעבורה. התשתית הפיסית של האינטרנט אמנם מחברת בין כל המחשבים, אבל החיבור הפיסי כשלעצמו לא מספיק לגרום למידע לעבור ממקום אחד מקום שני. לשם כך יצרו את פרוטוקול TCP/IP שמשתמש בפאקטים (Packets) – יחידות קטנות של מידע בעלות כתובת מוצא וכתובת יעד. הפאקטים נוסעים על גבי התשתית האינטרנט.
לתוך כל כלי תחבורה כזה מעלים נוסעים או סחורה ושולחים אותו למקום היעד שלו. לתוך כל פאקט כזה מכניסים חתיכת מידע ושולחים אותו למחשב היעד שלו.
התעבורה מורכבת מזרימה בלתי פוסקת של כלי תחבורה שנעים מכל מיני מקומות למקומות אחרים. לפעמים הם צריכים לעבור צמתים בדרך. התעבורה מורכבת מזרימה בלתי פוסקת של פאקטים שנעים מכל מיני מחשבים למחשבים אחרים. לפעמים הם צריכים לעבור נתבים בדרך.
בתשתית התעבורה בצמתים יש רמזורים (ושוטרים) כדי לשלוט ולנתב את התנועה לפי העומס. בתשתית האינטרט בנתבים מותקנת תוכנה קטנה שעובדת לפי פרוטוקול ה- TCP/IP, והיא שולטת ומנתבת את התנועה לפי העומס.
כאשר כלי תחבורה מגיע ליעדו הוא פורק את האנשים או הסחורה וככה הם מגיעים למקום חפצם. כאשר הפאקט מגיע למחשב היעד, הוא מוסר את את המידע הזאת למחשב – שם נאגרים כל הפאקטים עד שהמסר מתקבל במלואו.

כפי שאתם רואים, ישנו דמיון רב בין שתי התשתיות (ישנם גם הבדלים, אבל לצורך הקלת ההבנה לא אתייחס אליהם בפוסט זה).

אז מכיוון שהאינטרנט היא רק התשתית שמחברת בין כל המחשבים בעולם, מה קורה כשאתם "מתחברים לאינטרנט"?

פשוט, אתם מוסיפים את המחשב שלכם לרשת המחשבים העולמית.

זה בערך כמו לבנות כביש בין הבית החדש שבניתם לרחוב הראשי בשכונה. זה אולי נראה כמו כביש אחד קטן, אבל הוא מאפשר לכם להגיע הרבה יותר רחוק מהשכונה שלכם. תחשבו קצת – הרי השכונה שלכם מחוברת לעיר, ומהעיר אפשר לנסוע לנמל תעופה בן גוריון, ומיד (טוב, לא בדיוק מיד) אתם מוצאים את עצמכם בצד השני של העולם מסתובבים בניו-יורק וכל ארה"ב פרוסה לרגלכם. הכביש הקטן שסללתם לא חיבר אתכם רק לשכונה המקומית שלכם, הוא חיבר אתכם לכל המקומות העולם.

אמנם בחיים האמתיים זה לא כל כך פשוט לנסוע לארה"ב בהחלטה של רגע. אבל בחיים הדיגיטליים, הטיול הזה הוא בהחלט אפשרי – למעשה פאקט יכול לנסוע 4 פעמים הלוך וחזור לארה"ב בשניה אחת.

אז ככה יוצא שכאתם מתחברים לאינטרנט דרך הספק התקשרות המקומי שלכם, המחשב שלכם מחובר לרשת העולמית.

אז מה?

 

חלק 2 – שרתים

 

 

עצם ההתחברות לאינטרנט לא עוזר לכם בדבר אלא אם כן אתם משתמשים בחיבור הזה. זה בדיוק כמו ההתחברות לשכונה החדשה – עצם סלילת הכביש לא משנה שום דבר אלא אם כן אתם נכנסים לאוטו (החדש) שלכם ומשתמשים בכביש כדי לנסוע דרכו לשכונה ולקנות מצרכים. הכביש נתן לכם את הפוטנציאל להגיע לכל מקום בעולם, אבל אתם צריכים להישתמש בו.

ואותו הדבר נכון גם לגבי האינטרנט. החיבור לרשת המחשבים העולמית נותן לכם את הפוטנציאל להגיע אל כל אחד מהם, אבל אתם צריכים להישתמש בו.

ועכשיו נשאלת השאלה, למה אתם בכלל רוצים להגיע למחשבים אחרים? מה כבר יש שם שמעניין אותכם? תשתית התחבורה מאפשרת לכם להגיע למקומות אחרים, וברור למה צריך אותה. אבל מה התועלת בלהגיע למחשב אחר?

התועלת היא שחלק מהמחשבים האלה יודעים לעשות דברים "מיוחדים". הם יודעים למשל, לאחסן אתר אינטרנט, או להעביר דואר אלקטרוני. המחשבים האלה נקראים "שרתים".

שאר המחשבים משתמשים בשרותים של השרתים, והם נקראים "לקוחות".

אפשר להקביל את זה לעולם האמיתי: אמנם אחרי שהתחברתם לשכונה אתם יכולים לנסוע ולבקר אצל כל אחד מהבתים שלידכם, אבל בדרך כלל אין לכם מה לעשות אצלם (אלא אם כן אתם מכירים את הדייר שלו). אבל חלק מהבתים האלא הם בנינים מיוחדים, שיודעים לתת שרותים- כמו סופרמרקטים, בנקים וחנויות. המקומות האלא פתוחים רוב היום ונתונים שרות לכל מי שצריך משהו מהם – לכל הלקוחות שלהם. וכל מקום כזה נותן שרות מיוחד שלא ניתן במקום אחר.

השרתים דומים לחנויות הללו. הם עובדים 24 שעות, ונותנים מענה לכל בקשה ממחשב (לקוח) שמגיעה אליהם. וכמו החנויות, כל שרת מספק שרות שונה מרעהו:

אילו סוגים של שרותים השרתים מספקים? דוגמאות לשרותים הם אירוח אתרים, העברת דואר אלקטרוני, שיתוף קבצים, צ'אט, שידור וידאו, משחקים, ובאופן עקרוני כל אחד יכול לבנות שרת שיתן מענה שרות כלשהו.

חלק 3 – לקוחות

 

מקודם אמרתי שהמחשב הוא הלקוח. אולם אפשר לדייק קצת יותר – החלק במחשב שלכם שמתפקד כלקוח הוא בעצם – התוכנה.

המחשב שלכם כלשעצמו לא יודע לעשות כלום. הוא יודע רק להריץ תוכנות. אבל אותן התוכנות שאתם מתקינים ומריצים הן אלא שיודעות לפנות לשרתים באינטרנט.

לדוגמה כאשר אתם רוצים לשלוח אמייל, אתם תפתחו תוכנה כמו Outlook או Outlook Express. התוכנה הזאת נבנתה במיוחד לצורך קבלת ושליחת דואר אלקטרוני, ולכן היא יודעת לדבר עם שרתי דואר אלקטרוני. לשרתים האלה קוראיםsmtp או pop, ואתם בדרך כלל תיתנו לoutlook את הכתובת של אחד מהם כאשר אתם מגדירים את חשבון הדואר שלכם (לדוגמה smtp.netvision.net.il). וככה אתם מקבלים את הדואר שלכם (אחרי שאתם מספקים שם משתמש וסיסמה, כמובן) משרת הדואר של netvision.

דוגמה אחרת היא צ'אטים – בין אם זה בטקסט, בדיבור או בוידאו – תמיד תיצטרכו להישתמש בתוכנה כלשהיא (כמו ICQ, מסנג'ר או סקייפ) כדי לדבר עם החברים שלכם. בלעדי התוכנות הללו זה פשוט לא אפשרי. וכל התוכנות האלו עובדות באותה השיטה:

· היוצרים של תוכנת המסרים דואגים להקמת שרת (או מספר שרתים) יעודי לתוכנה

· הכתובת של השרת צרובה בתוך התוכנה

· כאשר התוכנה רצה, הוא פונה לשרת כדי לקבל את רשימת שאר המשתמשים בתוכנה.

· ( לאחר מכן התקשורת בין שני משתמשים יכולה להיות ישירה – P2P)

אז כפי שאתם רואים – לכל תוכנות המסרים המידיים יש שרתים יעודיים משלהם.

אבל מה בנוגע לגלישה באתרים? הרי אנחנו לא משתמשים בתוכנה מיוחדת בשביל להיכנס לאתר, נכון??

מה אתם עושים כאשר אתם רוצים להיכנס לאתר אינטרנט? בדרך כלל אתם לוחצים פעמים על הסמן של "Internet Explorer" ומכניסים את כתובת האתר בשורת הכתובות. אבל מה מה זה בעצם "Interent Explorer"?

IE – היא בסה"כ תוכנה מבית מיקרוסופט, (כדי להוכיח את זה לחצו על הפקודה Help -> About Internet Explorer ). אבל היא לא סתם תוכנה, היא תוכנה שיודעת לפענח ולהציג אתרי אינטרנט. תוכנות מסוג זה נקראות "דפדפני אינטרנט" (Interent Browser). אולי זה יפתיע חלק מכם שישנם כל כך הרבה תוכנות שיודעות להראות אתרי אינטרנט עד שהמציאו שם לקטגוריה של תוכנות כאלו, אבל זה נכון. IE אמנם התוכנה הגיעה עם מערכת ההפעלה, אבל זה לא אומר שהיא חלק אינטגרלי מהאינטרנט, או ממערכת ההפעלה ( מיקרוסופט חטפו הרבה טביעות על כך שהם הכניסו אותה מובנית בתוך מערכת ההפעלה).

חלק גדול מאוד מהפופולריות של הדפדפן IE נובע מהעובדה שהוא מגיע עם חלונות, אבל זה כמובן לאו דווקא אומר שהוא הטוב ביותר. למי שרוצה דפדפן טוב באמת, כדאי שינסה את FireFox של Mozilla.

אז בשביל לגלוש לאתרים צריך להשתמש בדפדפנים, בשביל לשלוח אימיילים צריך להישתמש בתוכנות דואר-אלקטרוני, בשביל לדבר עם חבר (טקסטואלי, אודיו, או ויזואלי) צריך להתקין תוכנה יעודית, ובשביל לשתף קבצים צריך להתקין תוכנה אחרת.

מה שמשותף לכולם הוא שמהתחברות בלבד לאינטרנט אתם לא משיגים שום דבר. כדי להישתמש ב"שרות" כלשהו באינטרנט, בין אם זה שרות שליחת דואר אלקטרוני או גלישה לאתרים, אתם צריכים תוכנה במחשב שתתפקד כ"לקוח", תפנה לשרת המתאים, ותבקש ממנו את המידע הרצוי – בין אם זה הודעת הדואר האחרונה שהגיעה אליכם או העמוד הראשי של ynet, תפענח ותראה לכם אותו. כל תוכנה כזאת יודעת לדבר עם סוגי השרתים שלה בלבד, כפי שאפשר לראות באיור הבא:

  1. – הדפדפנים לוקחים את תוכן האתרים באמצעות פרוטוקול HTTP משרתי ה- WWW – השרתים שמאחסנים את האתרים. הדפדפן יודע את כתובת השרת של האתר באמצעות DNS resolving של הדומיין של האתר.
  2. · תוכנות דואר אלקטרוני שולחות ומקבלות דואר באמצעות תקשרות עם שרתי דואר (POP ו- SMTP). את הכתובת של השרת אתם מכניסים בדרך כלל כאשר אתם יוצרים את תיבת הדואר בתוכנה.
  3. · תוכנות מסרים מידיים ושיחות וידאו ואדיו מתקשרות בדרך כלל בין שני הלקוחות באופן ישיר (P2P), כאשר שרת יעודי עוזר בתיאום. הכתובת של השרת היעודי מגיע עם התוכנה.
  4. · תוכנות שיתוף קבצים מסוג ביטורנט מתקשרות P2P כאשר שרת יעודי עוזר בתאום. את הכתובת של השרת היעודי אתם מכניסים – למעשה זהו ה- tracker של הביטרונט ולפיה התוכנה יודעת מה וממי להוריד. לכל torrent יש tracker משלו. לתוכנות הורדה אחרות יש שרתים שמרכזים את כל המידע שצריך בשביל לחבר בין הלקוחות.
  5. · לכל משחק יש שרתים יעודים לו, והכתובת שלהם צרובה במשחק עצמו. השרתים מתאמים משחקים בין כל המשתמשים.

סיכום

 

 

בחלק הראשון של המאמר ראינו שהאינטרט היא בסך הכול התשתית שמחברת בין המחשבים בעולם.

בחלק השני למדנו על קיומם של מחשבים "מיוחדים" שנקראים שרתים אשר יודעים לספק שרותים לשאר המחשבים – הלקוחות.

בחלק האחרון הבנו שאותם הלקוחות הן בעצם התוכנות שאנו מריצים, וכל תוכנית יודעת לדבר רק עם השרתים שלה.

למעשה כל דרך הגישה שלכם לאינטרנט נעשה באמצעות תוכנות יעודיות שנוצרו לכך – וכל תוכנה יודעת לדבר עם השרתים שלה בלבד.

זהו. פה נגמר ההסבר הפשוט על מהות המושג "האינטרנט". אני מקווה שהבנתם, ואם לא – בשביל קיימות התגובות..

שתפו את הפוסט:
תגיות: , , ,

זכויות יוצרים

cc88x31 תכני הבלוג המקוריים חופשיים לשימוש תחת רשיון Creative Commons מסוג ייחוס-שיתוף זהה (CC-by-share alike) (הרשיון באנגלית, עברית), אלא אם צוין אחרת.

התגובות המתפרסמות בבלוג חופשיות גם הן לשימוש תחת רשיון Creative Commons מסוג ייחוס-שיתוף זהה (CC-by-share alike). אם אינכם מעוניינים שתגובותיכם יקבלו רשיון זה – אל תגיבו כאן.

תכני הבלוג הלא-מקוריים מופיעים כאן ברשות או בשימוש הוגן.

השארו מעודכנים

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

RSS Feed RSS - פוסטים RSS Feed RSS - תגובות

אודות האתר

הגיון הוא הכלי העיקרי שעזר לנו להפריד בין דימיון למציאות. מטרת הבלוג VoiceOfLogic היא להשתמש בכלי זה כדי לנסות ולהסביר בצורה הכי קלה ופשוטה גם את הנושאים המורכבים ביותר.

ערן הרץ הוא היוצר של VoiceOfLogic. מתגורר בהוד השרון ועובד בתחום ההיטק בפיתוח ווב.